החלטה בעניין מעצרם של נאשמים ביידויי אבנים לעבר חיילי צה"ל

במהלך פעילות צבאית בכפר קפין, בתאריך 25.3.08, נחשף כוח צה"ל למטר זריקות אבנים, אשר הביא למעצר חשודים רבים. בנסיבות אלו, משהוגשו כתבי אישום ומשהורה בימ"ש קמא על שחרורם בתנאים של כל המשיבים שלפניי, הזדרזה התביעה הצבאית לתמוך בבקשתה שמלכתחילה, ולהורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. 

כאמור נעצר כל אחד מהמשיבים, כשהוא מיידה אבנים לעבר כוחות הביטחון אשר סיירו בסמוך למקום מגוריו. בימ"ש קמא קבע באופן חד משמעי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית וכי אין לקבל את עמדת הסנגוריה בדבר כרסום בחומר הראיות. בכל הנוגע לעילת המעצר, קבע בימ"ש קמא כי מדובר במשיבים בעלי עבר נקי, אשר להם הסתבכות ראשונה, וכי לא נגרם כל נזק ממשי מזריקת האבנים. עוד קבע ביהמ"ש כי אין כל ראיה לפגיעה כלשהי באדם או ברכוש. לפיכך, החליט ביהמ"ש להורות על שחרור המשיבים בתנאים, תוך הפקדת ערובה כספית גבוהה והבטחה, כי לא ינקטו עוד באלימות וכי יתייצבו לכל דיון בעניינם.

בערר שבפני הדגישה התביעה הצבאית את חומרת העבירה ואגב כך הבהירה את מעורבותו של כל אחד ואחד מהמשיבים. אמנם כתב האישום נוקט בלשון כללית כי " ...יידה הנאשם אבנים לעבר כוחות הביטחון עת ערכו סיור במקום." אולם, התשתית הראייתית אשר לפנינו מצליחה לחשוף טפח נוסף על המפורט בכתב האישום. לטפח זה מכוון התובע הצבאי בדבריו, כי משיב מס' 1 נתפס כשהוא זורק מגג של בניין אבני שפה לעבר ג'יפים, ואילו המשיבים 4 ו-5 נתפסו כשהם זורקים אבנים מגג של בניין. לדעתו של התובע, יידוי אבנים בנסיבות אלה מסוכן מיידוי אבנים רגיל.

מאידך, טוענת הסנגוריה כי התביעה הצבאית העצימה את מימדי האירוע שלא לצורך, ובמיוחד טעם יש בטענתה לנוכח נסיבותיו האישיות של כל אחד ואחד מהמשיבים. אלו אינם בעלי עבר וכישלונם זה עומד לעצמו. זה קטין ואחר חולה מסוכן, זה בעל מום וזה בא ממשפחה נורמטיבית אשר לא ניתן לאפיין את בניה כמסוכנים. 

לאחר עיון בחומר הראייתי, ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים כדבעי, השתכנעתי כי כאן המקום לשוב ולהדגיש את חומרת מעשיהם של המשיבים. הגם כי ניתן להתרשם מהחלטת בימ"ש קמא בדבר הקולא שיש לייחס לזורקי האבנים לעבר כלי רכב צה"ליים, דומני כי לא אוכל להסכים להשוואה זו, ולקולא אשר יוחסה למעשיהם.

יחד עם זאת, והגם כי ההלכה שנקבעה בבימ"ש צבאי לערעורים מחייבת מעצר עד תום ההליכים למי שערב עצמו ביידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון, הלכה היא כי כל מקרה ומקרה לגופו וכל תיק נושא את נסיבותיו האישיות. אשר על כן, ולאחר ששמעתי את דברי המשיבים באופן בלתי אמצעי, הגעתי למסקנה כי ראוי לתת משקל לכל הנסיבות שנשמעו, ולאזן אגב כך את האינטרסים השונים באופן שיביא לידי ביטוי הן את הנסיבות לקולא והן את הנסיבות לחומרה באופן מידתי.

בנסיבות אלה החלטתי להורות על שחרורם של המשיבים 2 ו-3. לגביהם ומעבר לנסיבות הכלליות אותם ציינה הסנגוריה וביהמ"ש דלמטה, סבורני כי יש מקום להתחשב במצבו הרפואי הירוד של משיב מס' 2, ומאידך יש להתחשב בגילו הצעיר במיוחד של משיב מס' 3, וככל שנוגעים הדברים לשאר המשיבים, דומני כי עוצמת המסוכנות הכרוכה בהתנהגותם כלפי כוחות הביטחון, אינם מאפשרת את שחרורם ויש בה כדי לבטא את מסוכנותם. אין ספק כי בנסיבות הקיימות אופי העבירה המדוברת על רקע האירוע כולו, מחייב את מעצרם של אלו כדי להבטיח את השגת תכלית האינטרס הציבורי בסוגיה זו.

לנוכח כל האמור לעיל, אני מבטל את החלטת בימ"ש קמא ותחתיה אני קובע כדלהלן:

משיב מס' 1 - ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

משיב מס' 2 - יוכל להשתחרר בכל עת ורק לאחר שיפקיד ערובה כספית במזומן בסך 10,000 ש"ח. כמו כן, יהיה עליו להשיג ערבות צד ג' על סך זהה. למעלה מן הצורך לציין, כי יהיה על משיב זה להתייצב לכל הדיונים שיתקיימו בעניינו בביהמ"ש.

משיב מס' 3 - יוכל להשתחרר בכל עת בתנאים שקבע בימ"ש קמא.

משיב מס' 4 - ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

משיב מס' 5 - ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 8 באפריל 2008, ג' בניסן התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: גו